×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור חושן משפט פ״בטור
;?!
אָ
(א) {א} מלוה שהוציא שטר שאינו מקויים ואינו מוצא עדים לקיימו והלוה מודה שכתבו אלא שטוען פרעתי נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואפילו אם כתבו בו נאמנות אינו מועיל לו כלום וה״ה נמי לכל מה שיטעון בו דבר שמבטל השטר כגון אמנה או כתבתי ללוות ולא לויתי או על תנאי נעשה ולא נתקיים נאמן דהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמאי קא סמכת אלוה ואיהו מבטל ליה כתב הרמב״ם ואם אח״כ מצא המלוה עדים לקיים השטר בב״ד הרי הוא כשאר השטרות וגובה בו: (ב) {ב} ואם השטר מקויים וטוען הלוה פרעתי כולו או קצתו והמלוה אומר לא נתפרעתי כלום אם יש נאמנות אינו נאמן ואפילו אם אמר השבע לי אין שומעין לו וגובה בלא שבועה ומיהו אם יש בעל חוב המאוחר ממנו לא יגבה אלא בשבועה שצריך לישבע לבעל חוב המאוחר שלא נפרע מחובו כלום ואין המוקדם יכול לומר למאוחר לא אשבע עד שתשבע שלא נפרעת מחובך אבל מחרים סתם על מי שיודע שהוא פרוע ומשביעו בחנם וכתב בעל התרומות שאם יש בו נאמנות מפורש לראשון שא״צ לישבע ע״כ. ונראה כמו שאין מועיל נאמנות גבי לקוחות ה״נ אינו מועיל לבעל חוב מאוחר:
{ג} אין בו נאמנות כל זמן שלא יטעון השבע לי שלא פרעתיך אין משביעין למלוה אלא אומרים ללוה שלם ואם טען השבע לי שלא פרעתיך משביעין אותו בנקיטת חפץ ויטול לא רצה לישבע ותפש מנכסי הלוה לא מפקינן מיניה שהשטר עומד בחזקת שאינו פרוע אף על פי שלא נשבע המלוה אבל אם לא טען לא טענינן ליה וזה החילוק יש בין פוגם שטרו למי שאינו פוגם:
(ד) {ד} כתב הראב״ד ואם הוחזק הלוה כפרן באותו השטר כגון שאמר להד״ם ובאו עדים שנתקיים השטר וחייבוהו בית דין לפרוע שוב אינו יכול לומר השבע לי שלא פרעתיך אף על פי שאין בו נאמנות שכבר הודה שלא פרעו שכל האומר לא לויתי כאילו אמר לא פרעתי דמי אבל אם יחרים סתם על מי שנטל ממנו ממון שלא כדין אין מוחים בידו: (ה) {ה} שאלה לרב אלפס אם לא טען השבע לי וגם לא פתחו לו לישבע אם ישאל מב״ד מה חייב לו תובע זה אם יש להם לומר חייב לך שבועה אם לא. תשובה: אין אומרים למלוה כלום אלא אומרים ללוה פרע לו ואם שאל דעת ב״ד מה חייב לי אין אומרים לו לכתחלה חייב לך שבועה אלא אומרים לו מה אתה רוצה שיתחייב לך אם אמר רוצה אני שישבע לי משביעין אותו ואם לאו אין פותחין לו. (ו) היה המלוה ת״ח אין משביעין אותו שאין אנו חושדים אותו שמוציא שטר פרוע מ״מ לא מגבינן ליה אלא אי תפיש משל לוה לא מפקינן מיניה ואם הוא מעצמו רוצה לישבע כדי לגבות שלו שומעין לו. (ז) ואם המלוה והלוה שניהם תלמידי חכמים מסתברא חזר הדין לכמו שהיה: (ב) {ו} והא דמשבעינן ליה דווקא כשבא הלוה בטענת ברי שהוא פרוע אבל אם בא בטענת שמא לא משבעינן ליה כלל אפילו אם גם המלוה משיב איני יודע אם פרוע הוא אם לאו: (ח) {ז} ואם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטר והלוה טוען שהוא פרוע י״א כיון ששבועה זו קילא שהרי אין פותחין בה אם לא שישאל הלוה לפיכך נוטלין היורשין בלא שבועה ורב שר שלום כתב כיון שאין המלוה כאן שיוכל לישבע נשבע הלוה ונפטר ורב אלפס כתב שהיורשין נשבעין שבועה שלא פקדנו אבא ושלא מצאנו בין שטרותיו ששטר זה הוא פרוע ונוטלין וכ״כ הרמב״ם וכן עיקר: (ג) {ח} טען המלוה כיון שיש לי לישבע תאמרו ללוה שיביא ממונו לפניכם קודם שאשבע כדי שיהא מוכן לכשאשבע הדין עמו:
{ט} ואם לאחר שבאו ב״ד להשביע למלוה שאין שטרו פרוע טען הלוה שאין לו לפרוע וצריך לישבע על זה כפי תקנת הגאונים צריך עיון מי ישבע תחלה שכל אחד יש לו טענה הלוה יאמר למה אשבע שמא לא ישבע המלוה אח״כ שאינו פרוע והמלוה יאמר למה אשבע שמא ישבע הלוה שאין לו במה לפרוע ונמצא שנשבעתי לבטלה:
{י} וכתב הרמב״ם שהלוה ישבע מיד כתקנת הגאונים וכשתשיג ידו ויתן לב״ח ישבע המלוה שאין שטרו פרוע ואח״כ יתן והגאונים כתבו שאין אחד מהם נשבע שהנתבע אינו חייב כלום עד שישבע התובע והתובע אינו חייב עד שיהא ממונו מזומן ואם רצה התובע ישבע אם נתן לו מוטב ואם לאו ישבע שאין לו במה לפרוע:
(ח) {יא} היה המלוה חשוד כתב הרמב״ם כל הנשבעין מדבריהם ונוטלין אם היו חשודים הנתבע נשבע היסת ונפטר והרמ״ה כתב שנוטל בלא שבועה כיון ששטר מקוים בידו אלא שרבנן הטילו שבועה עליו לא יפסיד בשביל שאינו יכול לישבע והכי מסתברא: (ט) {יב} לא היה חשוד ורוצה להפך השבועה על הלוה אין שומעין לו כיון ששבועה חמורה היא כעין דאורייתא אין שומעין לו להפכה אלא אומרים לו השבע וטול או לך בלא שבועה:
{יג} ואם יאמר המלוה אי אפשי לישבע שאיני רוצה בתקנה זו שתקנו חכמים להנאתי אלא תהא תביעתי כמלוה ע״פ וישבע הלוה היסת ונפטר ואמר הלוה איני רוצה לישבע אלא אחר שאתה מטיל עלי שבועת היסת לפי דבריך שהחזרת אותה שבועת היסת הריני מהפכה עליך דהא בדרבנן מהפכינן הדין עמו ומחייבין התובע לישבע היסת ויטול:
{יד} ואם אמר התובע איני נשבע ואיני נוטל אלא אחרים סתם הרשות בידו ואין הלוה יכול לומר או השבע וטול או הוציאני מכלל החרם:
{טו} ואם יצא הלוה מבית הכנסת ולא רצה לשמוע החרם אין מנדין אותו בכך שהרי אין בחרם לא הזכרה ולא אמן ומחרימין שלא בפניו וכוללו בכלל החרם:
(י) {טז} ואם אין הלוה טוען פרוע אבל טוען טענות אחרות כגון אמנה או רבית על זה כתב הרמב״ם הוציא עליו שטר מקוים והלה אומר שטר מזויף הוא או מרבית או שטר אמנה או כתבתי ללוות ולא לויתי כללו של דבר אם טוען טענה שאם הודה בה בעל השטר היה בטל והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה טוען שקר והלוה אומר ישבע ויטול בזה יש חילוק בין הגאונים יש מי שהורה שחייב בעל השטר לישבע כעין של תורה כמו שנשבע כשטוען עליו שפרעו ורבותינו הורו שלא ישבע המלוה אלא כשטוען הלוה שהוא פרוע בלבד שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד אבל כל אלו הטענות לאו כל הימנו לבטל שטר מקוים אלא ישלם אפילו אם אין בו נאמנות ואח״כ יטעון על המלוה במה שירצה אם יודה יחזיר לו ואם כופר ישבע היסת ויפטר ולזה דעתי נוטה ע״כ. (יא) ואם טוען הלוה מחלת לי השטר כתב בעל העיטור שהוא כמו טענת אמנה ורבית אבל הרמב״ן כתב דלא חשיב כמו אמנה ורבית דהנך באין לעקור את השטר לפיכך אין שומעין לו אפילו אם אין בו נאמנות אבל מחילה אין עוקר השטר וחשוב כמו פרעון:
{יז} לפיכך אם טוען שמחל לו שומעין לו אפילו אם יש בו נאמנות שהנאמנות אינו מועיל אלא כנגד הפרעון והמדקדקין כותבין והאמנתיו לומר לא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה ועדיין יש לפקפק:
(יב) {יח} טען הלוה השטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו כבר והמלוה אומר שלא היה שום תנאי בדבר אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי ובלא שום שיור בעולם אין הלוה נאמן לומר בתנאי נעשה ואם אינו מפורש בו שבלא שום תנאי היה והלוה אומר בתנאי היה וקיימתיו ואין המלוה מודה לו שהיה שום תנאי ביניהם ואין העדים לפנינו נשבע המלוה כעין של תורה ונוטל חובו שהרי אינו עוקר בטענה זו גוף השטר והרי היא כטענת פרעון ואפילו אם יש בו נאמנות אינו מועיל שהרי אין הנאמנות רק כנגד הפרעון:
{יט} ואם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה הואיל ומודה לדברי הלוה ובא להוציא מן הלוה על המלוה להביא ראיה ואינו נאמן במיגו שאין אומרים מגו להוציא ממון ואם אין לו ראיה נשבע הלוה היסת ונפטר:
{כ} ואם יש ללוה עדים שבתנאי נעשה ואין המלוה מודה לו מקבלין עדותן שאפילו עדי השטר עצמן נאמנין לומר תנאי היו דבריהם אפילו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר ונפטר הלוה אפילו בלא שבועה:
{כא} ואם אחד מעדי השטר אומר תנאי היה ואחד אומר לא היה תנאי בטל השטר ונשבע הלוה היסת ונפטר אבל אינו נשבע שבועת התורה להכחיש העד האומר אינו תנאי כיון שהעדים מכחישין זה את זה:
{כב} וכל אלו הטענות שאמרנו שאין הלוה נאמן להשביעו כגון אמנה או רבית או לא לויתי וצריך לפרעו אחר הפרעון יכול לתבעו בטענות הללו אם יודה יחזיר לו ואם לא ישבע היסת ויפטר:
(יג) {כג} טען הלוה על שטר מקוים שחציו פרוע והמלוה אמר שלא נפרע ממנו כלום ועדים מעידים שכולו פרוע נשבע וגובה מחצה שהרי הודה בחציו ולא חשוב כמשיב אבידה שלא הודה אלא מפני השטר שעליו ואין המלוה גובה אותו החצי אלא מבני חרי שיאמרו הלקוחות נסמוך על העדים והם אומרים שנפרעת מפלוני במה דברים אמורים שאין בו נאמנות או שהאמינו על עצמו ולא כב׳ עדים אבל אם האמינו כשני עדים גובה כל חובו מבני חרי בלא שבועה ואם אין לו בני חרי לדברי המפרשים שאין הנאמנות מועיל לגבי לקוחות אינו גובה בהם ולדברי המפרשים שאם קדם הנאמנות ללקוחות מועיל הנאמנות אף לגבי לקוחות גובה נמי ממשעבדי דהא הימניה ופסלינהו לסהדי. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) אפילו כתוב בו נאמנות דיש לו מגו דמזויף ואפילו נאמנות נתבטלה היותי מזויף:
(ב) אמנה וכתבתי ללות עיין מ״ש בריש סימן מ״ו פי׳ הדברים באריכות ע״ש וכל זה הכל כשאמר תיכף תוך כ״ד שאמר שהוא שטר אמת אבל לאחר כ״ד שוב א״י לומר שום דבר לבטל השטר דה״ל מגו למפרע ט״ז ופשוט:
(ג) קטן הייתי אע״פ שאין עדים חותמים אלא בגדול מ״מ במגו נאמן ועיין בכללי מגו במגו במקום חזקה מ״ש שם:
(ד) נאמן וא״כ ה״ה באומר אמנה ועדים ידעו מזה מ״מ נאמן ועיין תומים מ״ש ראיה מגמרא:
(ה) הרי הוא כשאר שטרות ועיין תומים דעיקר דאף דנאמן בשבועה א״י לטעון לא אשבע עד שתקרע שטרך כי אולי תמצא למחר עדים לקיימו ואצטרך לשלם כי חייב לישבע ואם המצא ימצא למחר עדים לקיימו חייב לפרוע ולא מועיל לו שבועתו כלל ע״ש:
(ו) וגובה בו אפילו מלקוחות שקנו אחרי שנשבע והיה נפטר בב״ד וקודם שבאו עדים אחר כך לומר שהוא מקוים ולא יוכלו לומר אנן סברינן דהוא פטור דהוי להו לאסוקי דעתיהו אולי ימצא מקום לקיים ואפסידו אנפשיהו סמ״ע:
(ז) ואינו נאמן אחר כך לומר פרעתי פי׳ אם הביא עדים מעידים שפרעו קודם שאמר מזויף הוא אינו מועיל דהודה דלא נפרע ואם העידו שפרעו אחר כך נאמנים ואם אין לו עדים וטוען שפרעו אח״כ אין יכול להטיל שבועה על המלוה כלל סמ״ע וש״ך:
(ח) אח״כ וכו׳ וה״מ לגבי לוה עצמו אבל לגבי לקוחות אם יש עדים שפרע אינו גובה דמה נ״מ ללקוחות באמרי פיו ואפילו מודה להדיא דלא פרע אין מועיל לגבי לקוחות וכמו כן חייב לישבע כדין הבא לפרוע ממשעבדי אף דהוחזק כפרן כי אין נ״מ בהודאתו כלל:
(ט) ויש חולקים וכו׳ עיין תומים דכתבתי דנראה מדברי תוס׳ כדיעה ראשונה וע״ש מה שחלקתי בין שטר לכת״י דנאמן לומר פרעתי ע״ש:
(י) ואפילו אמר השבע לי וכו׳ אפילו נאמנות סתם ולא כתב ביה בלי שבועה דאל״כ מה צורך לנאמנות הא בלא״ה נשבע וגובה שטרו אלא שהאמינו לפוטרו משבועה סמ״ע:
(יא) על מי שיודע וכו׳ וה״ה יכול להטיל בחרם אם אין יודע בודאי שלא נפרע ואם כן מזקיקו לשבועת חנם סמ״ע:
(יב) ואפי׳ יש בו נאמנות וכו׳ עיין ש״ך ועיין תומים דיש לי ספק אם גובה מטלטלין אם צריך שבועה ביש לו נאמנות מפורש ע״ש:
(יג) אפילו גם המלוה וכו׳ אבל אם הלוה טוען ברי שפרעתי והמלוה א״י אינו גובה בשטרו כלום:
(יד) נשבע ונוטל היינו בטוען השבע לי דוקא:
(טו) דה״ל לכתוב שובר או לכתוב ע״ג השטר או ליתן שטר אחר פחות מסך שכבר פרעו:
(טז) אומרי׳ לו משמע דהב״ד טוענים כך ולא כן משמע בטור כי אם צריך המלוה לטעון כן ועיין סמ״ע ונראה דזה הכל לפי ראות עיני ב״ד אם הלוה בטוח או לא:
(יז) הבא מעות ובש״ך פקפק אי משכון מהני ונראה אם הלוה אומר דאין לו מעות פשיטא דמהני משכון דהא יכול לסלקו במטלטלין כשאומר שאין לו מעות כמש״ל סימן ק״א ואין משביעין אותו כלל אם יש לו מעות:
(יח) ישבע הלוה שאין לו הט״ז פקפק על זה אבל הש״ך הסכים לזה דכיון דהמלוה יש לו שטר ומהדין יש לו ליטול בלי שבועה רק חכמים החמירו עליו אם כן מהדין שישבע הלוה תחלה ונכון הוא. אבל בשכיר ונגזל ודכוותיה שנשבעים ונוטלים והוא טוען שאין לו כיון דזה דנוטלים הוא מהתקנה א״כ כ״כ דלא נשבעו אין להם טענה בו ולכך אין צריך לישבע שאין לו עד שישבעו הם תחלה:
(יט) שוב א״י לומר וכו׳ ואם טען שפרעו קודם שטען להד״ם אין צריך שבועה אפילו לאחר פרעון ואם טען שפרעו אחר כך אף דאינו נאמן מכל מקום יכול להשביע אחר הפרעון היסת דלא פרעו פעמיים ש״ך ונכון:
(כ) השבע לי וכו׳ וקמ״ל דה״א דיכול לתרץ דבריו להד״ם לא צויתי לכתוב שטר וא״כ אף שהוחזק כפרן על השטר מ״מ על פרעון לא הוחזק דהא לא אמר לא לויתי וקמ״ל דסתם להד״ם היינו לא לויתי סמ״ע וש״ך:
(כא) אין פותחין וה״ה דלא טענינן ליה דלמא מזויף הוא קיים שטרך אבל ליתומים לא זו דצריך שבועה כדין הבא לפרוע מנכסי יתומים אף שטוענין מזויף וצריך קיום ש״ך: (כב) אין משביעין אותו דה״ל כאלו חשדו שמוציא שטר פרוע טור:
(כג) אין מוציאין מידו עיין תומים דהעליתי עיקר דבאינש דעלמא אף דאין מוציאין מ״מ מנדין אותו אבל בת״ח צ״ע אי מנדין אותו או לא ואי נקרא עבריין או לא ודוקא בשבועה זו אבל בשבועה פוגמת או הבא לפרוע מנכסי יתומים אפילו ת״ח מנדין אותו לכ״ע וכמו כן בהיסת אין הבדל בין ת״ח לשאר אינשי לכ״ע. ועוד העליתי שם בתומים די״ל דוקא קודם שהב״ד פסקו הדין שישבע תפס אבל לאחר שפסקו הדין לא מהני תפיסה ולכך בת״ח אין הב״ד פוסקים שישבע כדי שיהיה סיפוק בידו לתפוס וכל תפיסה האמור כאן היינו אפילו תפיסה בעדים:
(כד) נשבעים שבועת היורשים היינו שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ששטר זה פרוע והיינו כשטוען ישבעו לי היורשים אבל אנן לא טענינן ליה ספר מאירת עינים ושפתי כהן:
(כה) שהנתבע נשבע וכו׳ דהוי ליה כמו שבועה דאורייתא שכנגדו נשבע ה״ה בשבועה דרבנן ומה דבעי היסת ולא שבועת המשנה עיין מש״ל בסי׳ צב:
(כו) והכי מסתברא עיין תומים דהעליתי כט״ז דוקא בזה דטוען השבע לי בהא הכריע הש״ע וטור דגובה שטרו אבל בפוגם ודכוותיה שבועות הנאמרי׳ להדיא במשנה הכריע הטור וש״ע בא״ע דמפסיד שטרו ושכנגדו נשבע ואם שניהם חשודים אף בפוגם ודכוותי׳ גובה שטרו וה״מ בחוב דעלמא או בתוספת כתובה אבל במנה ומאתים אם שניהם חשודים לא תשבע ותפסיד ע״ש בתומים מילתא בטעמא:
(כז) אין שומעין לו דחמירי כשל תורה ולא מצי להפוך ואין זה עיקר טעם רק עיקר מ״ש בסימן פ״ז כיון דאתה בא ליטול מה שתיקנו חכמים עשה ועיין מ״ש בסימן פ״ז:
(כח) אי אפשר וכו׳ ר״ל אני אבטל שטרי וכאלו אין שטר בידי מעולם רק אני תובע אותך בע״פ אתה חייב לי מנה והשבע לי היסת:
(כט) או השבע וטול ואף על גב דבעלמא הנשבע צריך שכנגדו לקבל חרם ב״ד שאינו מזקיקו לש״ח מ״מ כאן טוען אפי׳ חרם זה אין אני רוצה לקבל דאל״כ מה נ״מ לזה הא מ״מ צריך לקבל חרם סמ״ע ואין זה כ״כ הכרח די״ל מסופק הוא אם נתן פרעון וא״כ חרם זה שאינו מכריחו לש״ח יכול לקבל דהא הוא מסופק אבל זה החרם צריך להיות דודאי פרעו זה אינו רוצה לעשות דיש לו קצת ספק:
(ל) ומחרימין שלא בפניו דאפילו הוא במצולת הים חל עליו. ונר׳ דזהו אז דהיה החרם סתם אבל בזמנינו דנוהגים שמקבל חרם על עצמו תמורת חרם סתם הנאמר במחברים פשיטא דכופין אותו שיקבל בפי׳ החרם וכן דנין בב״ד בישראל:
(לא) והמלוה עומד בשטרו ואם היה לו שטר ועוד שטר אחר שנשבע לפרוע לשטר הנ״ל והלוה מוציא שטר זה קרוע ועיי״כ דעתו לברר שהשטר פרוע אין זה ראיה לגרוע כח גוף שטר שביד המלוה ד״מ:
(לב) אין שומעין לו אפילו ליכא נאמנות בשטרו ויש לו מגו דפרעתי והיה המלוה צריך שבועה דחזקה דלא היה רבית או אמנה ואם מודה שהיה רבית רק שטוען כי נעשה בהיתר מגרע לשטרו וצריך לישבע המלוה בנק״ח שכדבריו כן הוא סמ״ע ועיין י״ד סימן קס״ט ועיין מ״ש שם ובכללי מגו:
(לג) ואם כפר וכו׳ אבל על טענת מזויף אם נתקיים בעדים אף לאחר פרעון א״י להשביעו דהרי עדים ש״ך ואם מודה דלקח רבית רק היה בהיתר וכבר נפרע אפילו היסת ליכא עליו דחזקה לא שביק היתרא וכו׳ סמ״ע ועיין י״ד סימן הנ״ל ומ״ש בכללי מיגו:
(לד) כמי שטוען פרעתי עיין תומים דהוא טענה דלא שכיח כלל ולכ״ע לא טענינן ליתמי אם לא ע״י ג״ש ע״ש:
(לה) ובכל עניני חוב ועדיין יש לפקפק ויותר טוב לכתוב גם כן נאמנות על המחילה ד״מ וסמ״ע:
(לו) כמו שטוען אמנה או וכו׳ דאין השטר עומד למחילה כלל דמהכ״ת ימחול חובו:
(לז) או בלי שום וכו׳ חדא מינייהו סגי או דיכתוב בלי תנאי או בלי שום שיור סמ״ע:
(לח) אין הלוה נאמן הקשה הסמ״ע דלעיל בסימן מ״ו מבואר דיכולים העדים לומר מה שנכתב בלי שום שיור היינו בגוף המכר וא״כ אף כאן יטעון הלוה כן ותי׳ לחלק בין מכר להלואה דבהלואה אם אין שיור בגוף הלואה הרי חייב לשלם. ולפ״ז אם יכול לפרש על מה שנאמר גוף השיור נאמן אבל נראה שם העדים בעצמן יכולין לפרש דבריהם דהעדים יכולים לומר ע״ז חתמנו וע״ז לא חתמנו אבל הבע״ד אין נאמן לפרש דברי השטר במשמעות רחוק משא״כ העדים שלא יהיה בכלל כיון שהגיד יכולי׳ לפרש דבריהם אפי׳ משמעות רחוק כדלעיל סימן כ״ט ע״ש וזה ברור:
(לט) נשבע המלוה היינו שבועה בנק״ח כדין נשבע ונוטל ועיין תומים דהעליתי דהוא דבר לא שכיח לגמרי ולכך במת לא טענינן ליתמי דלמא היה תנאי:
(מ) ונוטל הש״ך כתב היינו למ״ד דאפילו בכת״י ממ״א נאמנים העדים לומר תנאי היה אבל למ״ד אינם נאמנים אף הוא הלוה א״י להטיל שבועה. ועיין תומים דכתבתי דאם הוא טוען דהיה תנאי מה שלא היה נודע לעדים אפשר לכ״ע יכול להטיל שבועה ע״ש:
(מא) ואפילו כתב בו נאמנות דנאמנות הוא לפרעון אבל לא לבטל תנאי:
(מב) דאין אומרים מגו עיין תומים דהעליתי דאם התנאי שצריך לעשות דבר זה לזמן מוגבל ועבר הזמן ואם כן לפי דברי התובע שלא קיים התנאי שוב אין בידו לקיימו המלוה נאמן במגו אף דהוי מגו להוציא דבמקום שטרא אמרינן מגו כזה. וכמו כן אם התנאי היה להיפוך אם יעשה המלוה דבר אז יחול השטר וזולתו לא והלוה אמר שלא קיים והמלוה מודה שכך היה תנאי אבל כבר קיימו גם כן נאמן המלוה במגו אבל אם התנאי אם יקיים הלוה תנאי שיהיה מחול ולא הגביל הזמן והלוה אמר שכבר קיימו והמלוה אמר לא קיים כיון שלדברי המלוה עוד זמן לקיים התנאי הרי אין כאן שטר גמור וה״ל מגו להוציא ויתר דיני מגו להוציא וכדומה עי׳ בכנלי מגו:
(מג) ואפילו עדי השטר עצמן עיין מ״ש בזה באריכות לעיל ס״ס מ״ו בישוב דברי המחבר וא״צ לכפול דברים:
(מד) ואם א׳ אומר וכו׳ עיין מש״ל בסימן מ״ו באריכות:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144